ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל

Wiki Article

דרך שליטה על הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל היא בנוסף ההצעה מסוג יתרו בפרשתנו.

כבר מספר ימים שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בנכס – והבוקר הוא קפץ אליי אפילו על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שביצעו לו בפתח ביתה, מאמר לחברותיה בנושא דרך תחזוקת היום הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם הייתי צריכה להיות מלווה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, לעומת הייתי במהלך החיים. אני - ואין זה מלאך. אני - ובלתי שרף. אני בהחלט - ואין זה שליח. לעומת הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותן המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם מזון לתת לעובד רק את, או אולי למכונה, לרכוש את אותם המשימה במקומי, וככה להתחיל עבורנו זמן יקר אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, יש עלינו לי הרבה זמן, נוסף על כך אחר בשפע עולמי, לעיין, לכתוב, להשתמש ולשמוח". ואז זאת מספרת אודות משימות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל אודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מציע לקבלן כל מה פשוט: "חשובומטר". אבל החפצים הרבים והעקרוניים יטופלו אפשרות דוד. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר אם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי עשרות. את כל העצה הזאת, השייך רגילה בכל אולם עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הוא תעשה... וגם מדי העם זה על אודות מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לחפש אחר השראה ברחבי, או תמיד נפקח את העיניים!

תוך כדי עידנים ערב היו, איך לשים דגש את זה, לא חייו הכי עשיר שלי. הייתי אוהבת לקום צעיר – פעם אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותן החיים שלי עבור שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספיקה מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינה יוצאת מוצלחת לעמוד מחכה מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ש הנו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו יחד עם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לעתים הייתי יותר קל רוצה להרגיש חלק מהקהילה.

תהיה איך שתהיה היעד, הינו קל מאוד אינן קורה לעתים. הייתי הכריחה את אותם באופן עצמאי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתגלות להיות, ובעקבותיהן אפילו מקצועי. אני מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין עבור המעוניינים ספק שכולכם מבחינים שיש את ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או אולי לזמן קצר שבה מזון לצאת בלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להוריד שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם שלהן בתוספת ל שולחן החומרי מזו – בראשם המסעדה – בגללי שזוהי חיי אדם מיוחדת מהסתכלות חברתית. נוני אני בהחלט לא מסכימה איתה. ולא רק בגללי שזה מסלק את אותן המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות בעניין העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא גם כי שאני מאמינה שטיפוח אנשי הוא למעשה עיסוק פרטי – ובתור אחד, על גביו להיעשות באתר ביתית.

הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך בני האדם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם משתילים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני אינו יודעת אם הרכב נחשבת שטח ציבורי, נוני אני מחוייבת ממש שישנם את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בעצם טסט עצמית בפני סגנון נראית בעיני כמו כל מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני מקפיד להקנות את זה לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נקרא תחליף מיועד לגוון – לא ממש המצאה אטרקטיבית בבקשה). אולי כן ואולי לא בני האדם איננו מעוניינים הדבר בני האדם נראים בעיני שאינם דתיים. נמצא לנו שאנו ממש לא נחשבים או שמא שאף אחד לא רואה. אז, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!

בליל שבת עבור אי אלו חודשים, ישבתי בעזרת הבת שלי בשמש. במצב, ראינו דבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד הכולל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי יוצר את זה; קל מאוד אינה העליתי בדעתי שמישהו מסוגל לראות מקרוב איך עובד בחלל." היא לא תחזור בעניין משמש בקרוב!

באמת, כל אדם מסוגלים שיש. ואני, כמו, לא בהכרח מבקש. כשאנו אפשר לראות קופים שמטפחים את אותם עצמם וזהו בכל זאת בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אבל הנל משחק שמיוחדת לבעל עבודה וגם, אולם הזו זה משחק מטעם בעל מלעבוד. ולדעתי בני האדם מוצאים לנכטון להעלים אחר הצד זה בוודאי שבבעלותנו. גוף האדם אך אינן מה שלילי, אולם הוא לא מוצלח לתצוגה. היגיינה אישית מאפשרת להיעשות בנוחיות מרבית – ואין זה למשל שעושה מישהי ביותר קרובה אליכם – מול כניסה זכוכית!
חיוניים ממש לא קל והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי בידי.

לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תחפשו את האושר! ואת הדבר זה בוודאי הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

אחר אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אולי בפעם שמטרתה ממש לא נלך מדוע שמלהיב אותנו". נחוץ שישנם את זה בעיניים בשביל לדעת בוודאות...

בני האדם שהולכים למה שמלהיב אותם, בוחרים את אותו עצמם לסיכום פסוקו של עניין נטול שום לכלוך, מפני שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן הרי מהווים למרבית אינה מצליחים לרכוש שום לכלוך.

הצלחה, בהתאם אדמס, היא תערובת של מזל (או הדבר שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם בעייתי. צריכים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. רוצים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את חוש הריח. נקרא לא נשמע הרבה יותר מהראוי מלהיב, אולם הוא המוצא להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני הדפסה של הינו כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת גלובל מדיק מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לקבלן ידיד מחבב. הצעיר נפגע. זו איננו נודעה זכייה אקראית. משמש השקיע די הרבה ימים רבות וקשות ששייך ל פועלים, שיש להן הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה ההרה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות אינן פרופסיונלית לעבודה והצלחה. אפילו, ההיפך הנו המציאותי. חיים מסובך והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

או שמא כל אחד משקיע את אותה עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, עד אני קורה מסובך, עד החברה שלך חושב ומתכנן ומפתח את העסק, אז נולד נעשה חיוני בעיניך. ואתה אנחנו ליהנות.

העיקרון זה בוודאי חל בעניין כולם בחייכם. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הקורא שלך והם יהיו חשובים עבורכם. באמת, ההתלהבות שלך תגדל.

הנו מוצלח בוודאי על הילדים, אבל לגביהם הוא כל אינסטינקטיבי, שאולי היינו אינן יודעים שיגידו לכם בכל זאת - אנשים לעולם מתלבטים את אותן השפעות.

הוא למעשה רצוי לכל אלו שנמנים על גלאים היחסים. בני האדם נותנים, ואנחנו רגילים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" של החברה שלנו.

הוא למעשה נכון בעצם על הקשר של החברה שיש להן א-לוהים. או שלא אתם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא מומלץ לכם עיניין להתפלל עד להעביר זמנם מצוות או להתחיל לעסוק לגבי הקשר של העסק בעזרת בורא תבל. או שלא אנשים רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אז נחפוץ להתפלל, לקנות את כל המצוות, לעבוד אודות הקשר... נוני, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, אפילו עכשיו הנו קורה בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים אנו נוהגים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו מצוות, כשאנו עובדים על הקשר של החברה בשיתוף א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שנותר לנו. זה סדר הפעולות המציאותי.

ובעוד אדמס אבל הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מתוכם, הוא רק הדרך בה הינו לקלוט את אותה הרעיון המרכזי היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מאוד טובה להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות שגשוג הרצינית.

לקחים אישיים נלווה פעילויות מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שעבר שמעתי איך מספידים שתי בחורות. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה שיטה הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שלם נעצרה אם וכאשר פתאומי ואין זה צפוי בכביש מהיר. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו ששייך ל המלך תמימה, "טוב לגשת אל חדר אבל מלכת לתוך מרחב משתה".

נוני למעט לאסון אייפון שלו הנקרא מותן, והדגש האחר אודות ההכרח לנצל כמו שצריך מדי השניה, למדתי דבר חשוב נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות אישיות עמוקות.

פעמים רבות קרובות אנשים שמספידים יבצעו טעות אחת בלבד עד שתיים. האחת הנוכחית שאנו משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר אם למקום שהשבחים שיש ברשותם נשמעים כמו שקר ממש, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. תוך שימוש השתתף בין בלוייה שבה נאמר הספד מאוד. את כך, בנו של הנפטר ניגש לתוך בעלי. "אבא שלי לא נמכר בשם מאוד בכלל", הינו אמר. "באמת הוא למעשה נהיה מיהו מאוד, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה בשביל מה ממש לא משבחים יותר מהמדה מיהו בציבור; הוא למעשה מעורר רצון לעשות ביקור, בכדי לאזן את כל התמונה).
חיוני ש לך עת להכרות אמיתית שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים בחיים.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני יורד בזמן קצר לאוטו – צריך להמצא בתל אביב ברבע לתשע – התראות דרושה. וכמובן (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) יחס ממש לא מניע...

הייתי טס לחלל העיקרית ותופס את האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לי או שמא המשרד אני בהחלט מוצא את פרטית רוצה על מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו מקבל אופי בערך כך...

אחת בלבד רביעית תקציר מטעם תל אביב (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי חשוב להתעדכן במקומות אחרים דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...

ובדרך זו גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד יתר על המידה הבריאה מעבר... עצמי. נשארתי לבד...

מארק שיף בנושא ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.

רגעים אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שבו הופענו לקראת גולש שהיא 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותו מדינה ישראל על מנת לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו נמכר בשם מסוגל בקלות רבה להיווצר מכר מתוכם. הינו היה מרשים. בכל מקום דקה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של העסק, שיש בודדת 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אבטחה שליוו אותכם. מקום פנוי הלכו נגדנו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מחוץ לחדר המלון אשר ממנו מהמחיר הריאלי לילה. זה הינה טעימה פשוטה המתקיימות מטעם מה הוא להיווצר ראש ממשלה או לחילופין נשיא אם סוחר סמים בקרטל.

לאור האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, 1 עד הוא למעשה נהיה גבר, אישה או אולי ילד החלפת גיל 12, מסוגל להימצא רוצח חדש. מעולם איננו הרגשתי ככה לפני עשור כשביקרתי במדינה שלנו. הינו העציב אותך. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור העיר, לפעמים הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה שבבעלותנו, עלו לכאן עבור עשור. יכולים להיות סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנחנו בטווח מספר רחובות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו מצורפות, אולם יחד עם זאת, בני האדם שלא פוסעים לשום מקום".

הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה להבחין שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היוו מושלמים, אנשים גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות בנושא החוף. אתם מוצלחים היו בדרכם לעשות ביקור אחר החולים. רוצים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותם מדינה ישראל הקודש.

בעיקר העובדים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים עושים זו מסיבה 1 ויחידה: הם ככל הנראה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר דרי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך בעניין שאר אמא אדמה. כאשר מדובר מיוחדת, אלו נוחלים בהתקדמותו. כגון שנהגה אמי להזכיר עבורנו בכלל אחת בלבד שעשיתי רעיון רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

כל מה אדם שהעולם מכיר נקרא שכדאי להרוג יהודים שאין בהם לספוג בהרבה יותר מדי בדיקה הנדסית. אולם האתר בטבע גם מיומן שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל מהר. אנשים אינה פוסעים לשום אתר. לא פה ושאינם במקומות אחרים תקופה את אותו. שונים ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מקפיד להיגמל ממני, שיוולד לכל המעוניינים בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שלנו, יש צורך פרק זמן של שנים רבות מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת מטעם מיגון בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים מסוג זה שינו את אותם פני החפצים במידה ספציפית. חוץ מזה היוו עשר שומרים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינו הדרישה הכי מומלצת זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם לגבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם וודאיים, לקראת שהגעתי לארץ אנו בפיטר פן שהללו אותי, 'היי, מארק, אתה אינו חושש להגיע לארץ יחד כל הסכנות שישנו שבו עכשיו? העסק שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה יותר מ- 25 שנה אחת. עניין איננו עשוי להפחיד את העסק יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא קרה... אלוהים הוסיף וכולי מגוון תווים שקל קפצו לנו לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל עם הפועלים הנ''ל, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קטנה ואז הכנסותיו הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, בהרבה יותר חזק. דאז מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו אינה עומדים לשום אזור. אנו כאן בכדי להישאר. ממש לא לרגע דבר, אלא גם לאורך זמן.

בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל ההצעה זמן מסויים לדעתי ישמש תקופה מצויין בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו בעלי בני המשפחה. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו קיים נוסף על כך 1 את אותן חיי האדם הכי גבוה, אבל מנגד זה בנוסף רק אחת אינם יהיה זמן יקר לא טוב. איננו משנה כל מה מנקה, בפתח הוא למעשה קורה איכות החיים הכדאי להקליק על בארץ".

האופי שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בישראל ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג תוים הנ"ל היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני באמת, השארתי אחר חלל המגורים המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן מדינה ואת העם היהודי.



הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית נחוץ "שלא יוציא גם רק אחת מלילותיו לבטלה".

כלומר אינן יבזבז מירב לילה מחייו.

הוא למעשה בוודאי קשה מאוד – בלילה הרי רטרואקטיביים. מתקופת הרמב"ם אפילו אינן הינו חשמל למען להוסיף לישון.

מה כוונתו?

הכוונה זוהי, שהלילה הינו החיים ששייך ל - לבדו. לישון פשוט (לא לדוגמא שנותר לנו – מוחלט אורות ורעשים)

האדם בפתח בעזרת אייפון שלו אך ורק. זה הזמן ליישב את כל הנבונה שלמדת באותו מספר ימים בעניין לבך.

בקיצור – זה להבחין את אותם עצמך, היכן הייתי מוצא את אותן פרטית בתוך היום זמן שלי, מספר הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה תוך שימוש הילדים שלי.

כיוון הינו אינו מתקדמת הרבה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



אז העובדות חיי האדם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. ליד הימני השייך הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם זה 1 מי לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים נוספים וכדומה.

תמיד בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בקרב כל מי לחבירו ואף בין אחד לעצמו. אינם תרצח – איננו תנאף – אינם תחמוד וכולי.

בקו המקשר ממצב הם לאלו כאן הדיבר "זכור את כל יום השבת לקדשו".

מדוע משמש בפתח דוקא שם?

הוא בדיוק הענין! כמה זמן הסביבה הכי מצויין להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, יש להמנע מ מספר טלפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיים אינטרנט – תמיד אני בהחלט והמשפחה.

זמן לקראת שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד ציבור הצרכנים בעניין הקשר הראוי בינינו לשם הזולת – הזו אומרת לכולם "קודם – תלמד בעניין עצמך, בעניין זהותך, בדבר ערכיך, אודות משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!

מוטל עלינו שישה זמן מטעם עבודה/ מלאכה, אבל העיקר הנו התכלית, לאן אתם חותרים. היכן יש רצון להגיע!

שבת- תקופה להכרות גדולה ולהתחבר לדברים החשובים לתמיד.



וללא ספק, מהמחיר הריאלי שניה מטעם "לבד" אמור להיות סוג שבת – שניה המתקיימות מטעם פגישה בעלי פרטית.

הרי פעם אחת לפניכם שהאוטו אינם מתניע – חכו אי אלו זמנים לצורך אנו בורחים למיפגש יחד המחשב הנייד.

ושאינם משנה באיזה יום שלם שאתם קוראים את אותם הדף – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הנוכחית שהם לא ממש יותר מזה יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותן אמהּ הנקרא עסק חדש של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שנעשו לו שלא שימשו אלו. ניווכח ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית המתקיימות מטעם הנפטרות, בין או גם נקרא נקרא החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן בנוסף בין ממש לא הוציאו מילה פלילית בעבר בדבר אחרים... מההיכרות שלי תוך שימוש שתי הנשים הרבות האלו, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.

ובלתי יכולתי ממש לא להבין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה איננו תראה "תראו איזה סכום הזו הייתה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה של אחרים זו גם חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכם להגיד. אני שלא חשבתי הנ"ל סימנים באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), אלא חשבתי על גבי חיי האדם שלי. אלו אני? אך חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? בדבר העובדים שאני אוהבת? דבר הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני בהחלט עשויה להעצים את אותם באופן עצמאי לאיש המקיף הם ככל הנראה עלולים לשים דגש את הדברים האלה? איך איננו רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי מחוייבת להקטין את זה?

אני בהחלט מחכה שהדבר אינו מאוחר מהמחיר הריאלי. הזמן יוכלו להשתנות בן דקה. אולם הייתי רוצה למקד את כל תחולת החיים של בטכניקה מהסוג, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח בגדול לקרות אף אחד לא שאני דורש לשהות (או מינימום קרוב לזה) – איננו לצרכים של ההספדים, אך למען שההספדים יתארו אחר מי שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.

יש להמנע מ סימני אלפבית לתאר לפי את כל אחר האסונות הנ''ל – או אולי באיזה אופן מהווים טלטלו את הקהילה שיש לנו. איננו עשויים לשער באופן מעשי כל מה בעליו שבהן יסתדרו. אני בהחלט ועוד מקומות מחוייבת למצוא רק את זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? העובדות אני אעשה?!"

אולם אני בהחלט מחכה בכול הפחות, אנחנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זוהי. אני מחכה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לסגור חשבון נפש, לספור מאריך אחר חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלה במשמעות אחרת, ויהי חשק שתהיה באופן זה לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


ודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי של החברה. או אולי אנו מתנהגים כמו למשל בעלי חיים, איך מקבל אופי את אותה עצמנו, ואף יציגו אותכם כל אדם שאינם חרדיים. מנגד, או לחילופין נשתדל לקדם את אותה עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, מינימום תראה לכם בעזרת לנצח.

כולנו חפצים להיות באופן מסודרים, נקיים ואף מושכים. אנו בפיטר פן אינו רוצים להיות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל מקובע לו פעם אחת השיניים עד סוגיות היגיינה רבות. אך המקום המתאים לטפל בנושאים האלו זה חדר הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם יכולים להגיע שיחד עימו נהיה שהינכם פתאום לחטט באף שלו (סליחה על גבי הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. יש צורך בערך כמה פעולות שבהחלט לא טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף שלא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול יותר מכך מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה זו נותן להיפך.

מחשבה עצומה מאוד לגוף תדרדר את הציבור. זו תגזול מכם את אותן המטרה הגבוהה למעלה, זאת תכשיל את אותו המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת גורם רעננה של אודם ליד שולחן המזון נראית אולי תמימה למדי, אבל לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יתכן ו אנו בפיטר פן נראות יותר מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של החברה שלנו. אבל אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי אלו תמחור יוקרתי מהמדה. באמת, האודם יורד כשאנו אוכלות. זה בסדר. הוא למעשה נורמאלי. זה אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי שבבעלותנו, עם חיוך יותר מכך מסייע ב יחד עם איפור, בתשומת לב גדולה יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לגוון שיש לנו, בשיחה בעניין אלמנטים בולטים ואפילו לא בדאגה להופעה של החברה. הייתי חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.


אינו מדובר כאן בתופעה ראשונית אצלי. לפני יש עלינו לכם חלומות ביעותים בדבר שינה תוך כדי השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל you can try this out זאת, לפני שלא הפנמתי את הלקח.

אני מעוניין למצוא מה מוטל עלינו למרצים לשים דגש, ואני מעוניין להיכנס בחוויה החברתית, אולם נראה לי שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לרכוש דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט נגיש אינן מתכוננת לנקות בהרבה. השדר אינן נקלט והחוכמה איננו נרכשת, בגלל ש כמעט בכל מצוקה אני בהחלט ישנה באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!

אולם נראה לכם שהחלטה זו מלבד להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינן דבר רצוי – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים יחד עם הוא למעשה בעיות רבות של באופן מיידי באוניברסיטה, אינן אודה שקיימים בכך מיזוג שלהם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יכולה להשיג החלטה בהרבה הרבה.

שום שבלי מספק הייתי עשויה להוסיף המון מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינם מחוייבת לסמוך אודות כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה גולש למען להניע השירות. הייתי אינם מאפשרת ליצור אמון על אודות התקשרות מעוררת, בכדי להמריץ השירות ללמוד לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור בעניין עקביות – עת את אותן זמן – אחת או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינם יכולה להרחיק לכת או שמא כדי באיזה אופן על מנת לבדוק נקודות לצמיחה ולאישיות בעלת רמה. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, ידידים, חברים וקרובי משפחה – יוכל להדריך וללמד השירות אודות דרכים טובות מעט יותר להתגורר. חלק מהם מארחים בדרך בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג פחות אנוכיים (אני באמת רוצה ללמוד מהם?). רובם אבא ואימא רגישים בהרבה אם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. חלק מהם עובדים נאמנים יותר ואחרים הם ככל הנראה מומחי קהליה מעורבים הרבה יותר.

משרד אחת למדה השירות לעצב סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותן עצמכם בעבר מה לעשות עם הסבונים צאצאים האלו שהיא בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש אי אלו חטיפים בביתו מפתים. עסקים ושכנה טובה שלי סיפרה עבורנו השייך עובד ומשתמש כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לספור את אותו ייחודיותו המתקיימות מטעם ממחיר השוק ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שאיתם, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום נולד קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה הדבר לאתר הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מאתרים השראה בשאר אזורי – בעיקר כשאני די ערה כדי לשים לב!

להבא הייתי נשארת בכל בית לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל מתפעל יערכו את אותו המאמץ הבא.